אנחנו גם לא ידענו.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. באמת אני מרגישה כאילו זכיתי בפרס למרות שזה שום דבר אישי. אני רוצה להגיד תודה ענקית ליושב-ראש הוועדה הקודם יולי אדלשטיין על הנחישות שלו ודיוני המעקב. כשהתחלנו עם אונר"א ביידן היה נשיא. אתם זוכרים את הלחץ שהיה על כולנו?

הייתה פה היסטריה מטורפת בין-לאומית. אף אחד לא היה מעלה על דעתו שאפשר להעיף את אונר"א מישראל, זה היה הזוי. נכון, יולי? אתה זוכר מה עברנו פה? שגרירים, שרי חוץ – גם הממשלה שלנו לא הייתה בדיוק איתנו. אבל יולי היה יו"ר הוועדה והעברנו את החוק הזה, מה שנקרא, על הראש של כולם.

ממש. ואחר כך דיוני המעקב – זה לא ברור מאליו שוועדת חוץ וביטחון כל חודש לא שחררה מהם. והאנשים שיושבים לצדך, אסף ומירי, יודעים בדיוק מה עברנו פה. יולי עשה דיוני מעקב ולא שחרר, לא נתן להם לנשום. הכנסת רצתה שזה יקרה. עדיין הגענו למסקנה שצריך חוק שני, כי הממשלה פשוט פחדנים, אין לי מילה אחרת, חוסר יכולת לקבל החלטות. העברנו חוק שני, איתך כבר, בועז. ועם כל העיסוקים האחרים והעומס שלך עם חוק ההשתמטות מצאת זמן להתעסק בזה.

לא, אני לא רבה איתך.

אז, כשפרצתי לאונר"א בחודש מאי בעצמי, הבאתי משם – ואיך זה סמלי שפרוש לידי עכשיו – מנעול ומפתח. ואז ניגשתי אליך במליאה, פרוש, ונתתי, אתה רוצה את זה אצלך?

אז פרוש עוד היה שר לענייני ירושלים, אמרתי, הנה, אני מגישה לך את זה, קח את זה, זה שלך עם מפתח ומנעול.

עכשיו העברנו חוק שני, ולאף אחד אין בכלל ספק. היום זה קרה.

היום זה קרה במעלות דפנה. מדינת ישראל סוף-סוף השתלטה על המתחם, 50 דונם במרכז העיר ירושלים. זה שלנו, זו אדמה שלנו. אני מקווה שתקום שם שכונה לזכרם של נרצחי 7 באוקטובר. זה יהיה סופר סמלי, שבמתחם שהיה ארגון טרור תהיה שכונה על שם - - -

אתם רוצים משהו אחר, כל אחד רוצה משהו אחר.

אני זוכרת שהייתי שם ביום ירושלים בחודש מאי ואמרתי, תקום פה שכונה. גירשו אותי משם. אף אחד מאלה שעושים שישו ושמחו ברשתות לא בא לעזור, אבל זו היסטוריה כבר. זה שלט אותנטי משם, אני משאירה את זה - - -

לזכרם אצלי במשרד. אבל בועז, העבודה לא הושלמה. יולי, אתה זוכר בזמנו, רצינו אפילו לנסוע לשם לסיור, לכפר עקב. בועז, המשימה לא הושלמה. מעלות דפנה זה קל. כפר עקב זה סיפור, ולך יש משימה: לדאוג שהצבא יקצה כוחות לעיריית ירושלים, שסוף-סוף זה יקרה. כן, קובי היקר, הוא היה איתנו עכשיו שם, נכון. כל העסק התחיל וכל החוקים התחילו לזכרו של יונתן סמרנו.

אז עכשיו יש לנו כפר עקב, ובועז, אתה לגמרי יכול. כי לצערי אני מקבלת איתותים שעיריית ירושלים פנתה לצבא, ביקשה סיוע בכוחות ומה שנקרא – נפנפו אותם. אני אומרת דבר כזה ואני מסיימת: ריבונות היא לא ריקודים ודגלים; זה יפה, זה מצוין. ריבונות היא אדמה, לטפל בתושבים, ביוב, חינוך, בריאות. זו ריבונות, זה מה שחשוב. אפשר לרקוד ולשיר ולעשות טיק-טוקים, אבל צריך לעשות. ולעשות – קודם כול תופסים את הקרקע. אין תחליף לקרקע, זה הכי חשוב. זו הציונות, אגב, ככה נוסדה מדינת ישראל. אז זה כבר לגמרי שלך, בועז, ואני כמובן איתך, אני לא שוכחת אותך, אתה יודע את זה.

הדדי. תודה רבה. יש לך ספק שאנחנו ניפגש?

תודה רבה. זהו, אני עוזבת אתכם לשלום. ניפגש.

ניפגש.